לקוראיי בעברית

I'm making an exception and posting in Hebrew today.

באופן לגמרי לא צפוי, בעודי קורא במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, התחלתי לבכות חרישית.

בתיאורים מינימלסטיים קראתי את קורות חייהם הקצרצרים של באות ברנוער ובאיו. קראתי על ידידות אמת, שכמותה דומה שלי מעולם לא הייתה, בוודאי לא בהיותי בגילם, לפני שני עשורים ויותר. על האם שמונעת מאותם החברים לבקר את בנה. על הנער שייוותר משותק, ושהוריו אינם באים לבקרו. על המדריך שהפסקת העישון שלו, באירוניה שאין גדולה ממנה, הצילה את חייו אך גזלה את זו של ניר. אינני רוצה אפילו לחשוב על ייסורי המצפון, שלמרות התום שבמעשיו בוודאי ירדפוהו.

ובעודי מכריח את עצמי לעבור במהירות על שלישה האחרון של הכתבה - לא הרשיתי לעצמי לפסוח על אף שם, אך גם לא רציתי לנהוג כמזוכיסט - ובעודי מעלעל בהמשך המוסף לאחר שמשוכנע הייתי שהבכי מאחוריי, נתקלתי בכפל עמודים בעל מבנה מוכר. "פתחלנד" היה הכינוי שהדביק משה דיין לעמודים אלה שבראשם שמות כחיים חפר, סילבי קשת, זיוה יריב ועמוס קינן. המקאמה של חפר הייתה קצרה מאלה של פעם. כך גם החץ מסילבי קשת. ועצם הופעת שמו של עמוס קינן, שמת השבוע, כבעל טור (היה זה טור שפורסם לראשונה לפני הולדתי) היה בה כדי לפתוח את ברז הדמעות בשנית. או שמא היה זה בשלישית או ברביעית.

עצבתי.